בנם הצעיר של הלנה ומרסל. נולד ביום י"ג באדר ב' תשי"ד (18.3.1954) בסוצ'אבה שברומניה. אח למריו.

גדל בשכונת ילדותו ברומניה בצל ניסיונות הוריו לעלות ארצה, ואולם בשל התנגדות השלטון ועוינותו הם היו מסורבי עלייה תקופה ארוכה. ההיתר התקבל בשנת 1961, ובגיל שבע עלה עם משפחתו לישראל והם הקימו את ביתם בנתניה.

השתלבותו בלימודים הייתה קלה, התחנך בבית הספר היסודי "ביאליק" והמשיך ללימודי תיכון בבית ספר "אורט" בעיר. תלמיד טוב וחברותי, עד מהרה נקלט בסביבה החדשה, השתלט על השפה העברית ויצר חברויות שליוו אותו שנים ארוכות.

בשעות הפנאי, נהנה לשחק כדורגל ולטייל בחיק הטבע. תחביבו העיקרי היה הרכבת דגמי מטוסים, ועל תקרת חדרו היו מתוחים שני חוטים עליהם תלה לראווה את הדגמים שהרכיב.

תחושת שייכות ואהבת הארץ פעמו בו ובגיל שלוש-עשרה, כשפרצה מלחמת ששת הימים ביוני 1967, התנדב ולקח חלק בפעילות בדואר ישראל ובמכבי האש בעירו. על פועלו קיבל מכתב הוקרה.

קשריו עם בני משפחתו היו חמים. חלק קשר מיוחד וקרוב עם אימו, עם אביו נהנה לבלות ולשוחח. אחיו הבכור שימש עבורו מודל לחיקוי ולהערצה. משפחתו סיפרה שכשמריו התגייס לחטיבת הצנחנים, כרמי העריץ אותו על כך ושאף להתגייס גם הוא לצנחנים. הוקסם מסיפורי גבורה של המחתרות ומורשת החטיבה, בהם 'אריק מן הצנחנים' (מתי שביט על אריק שרון) ו'פרקי יומן' (מאיר הר-ציון) אותם קרא בשקיקה.

ביום 2.8.1973 התגייס לצה"ל ושובץ לשירות כלוחם בחטיבת הצנחנים. שיבוצו היווה הגשמת חלום עבורו, היה חדור מוטיבציה ונחוש לבצע את המשימות שהוטלו עליו באופן המיטבי.

זמן קצר לאחר גיוסו, ביום שבת י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), פרצה מלחמת יום הכיפורים. הוא נלחם לצד חבריו ליחידה בעוז ובנחישות. במהלך הלחימה נפצע, איבד חברים קרובים והמראות הקשים שחווה נצרבו בתודעתו. סיים את שירותו בדרגת סמל ראשון.

עם סיום שירותו הצבאי, למד את תחום טכנאות השיניים והחל לעסוק במקצוע. גילה כישרון רב והצליח מאוד בעסקיו.

בחודש יוני 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה וכרמי נקרא לשירות מילואים. לצד חבריו ליחידה השתתף בקרבות בלבנון. הלחימה הייתה קשה, עיקשת ועקובה מדם וזיכרונות ממלחמה קודמת התעוררו בו וצילקו את נפשו.

באחד מימי הלחימה נפצע קשות בידו הימנית, והובהל לקבלת טיפול בבית החולים רמב״ם בחיפה, שם עבר סדרת ניתוחים והליך שיקום ממושך.

לאורך השנים, נשא בגבורה את צלקות המלחמה ממנה שב הלום קרב. נחוש לחיות את חייו במלואם, ולאחר שלא יכול היה עוד לשמש כטכנאי שיניים בשל פציעתו, החל בשנת 1988 לימודי אופטיקה באיטליה. באחת מחופשות הסמסטר, עת ביקר את משפחתו, הכיר את נעמי. האהבה בין השניים פרחה ובעקבות כך החליט לעזוב את לימודיו ולשוב ארצה.

השניים נישאו בשנת 1991 והקימו את ביתם בכפר יונה. במרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים: שי, לידור ועומר. כרמי היה בן זוג ואיש משפחה למופת, מסור ונאמן. ראה בבני משפחתו את כל עולמו ודאג לרווחתם.

לאורך השנים הקפיד לשמור על קשר קרוב עם כל משפחתו. כיבוד הוריו היווה נר לרגליו והוא טיפל בהם בנאמנות אין קץ. סיפרו אוהביו: "הטיפול שלו בהוריו היה מופת של מסירות. זאת, על אף הקשיים הבריאותיים שעמם התמודד בעצמו".

בזכות כישרונותיו, חוכמתו ותבונתו למד את תחום הביטוח והפך לסוכן ביטוח מצליח. בהמשך, גילה את עולם הנדל"ן ועסק בכך.

בשעות הפנאי לקח חלק בפעילות מועדון חצ"ב (חברים צעירים ברוחם), מועדון שיקום באומנות לנכי צה"ל וכוחות הביטחון בכפר סבא, ונהנה מחוגי העשרה כגון קרמיקה, עבודות בעץ ופסיפס. עבודותיו מוצגות בביתו, אצל בני משפחה וחברים.

אהבת המולדת ותחושת השייכות העמוקה לארץ ישראל היו חלק מהווייתו, הוא נהנה לתור ולטייל בארץ עם תרמיל ומקל, לבקר במוזיאונים ולחקור את ההיסטוריה הכללית, המדינית ובעיקר הצבאית. כן נהג לארגן מסעות וטיולים לחבריו הקרובים, חזר הביתה מלא סיפוק אחרי כל מסע. אוהביו סיפרו: "כרמי אהב את הארץ ואת תחושת השייכות והרגיש 'צבר'. המסע שלו התחיל כילד, עולה חדש שלא הכיר את ישראל, עד הפך לסייר שהכיר כל שביל בארץ".

בשנתו האחרונה זכה להפוך סב לנכדה, שהסבה לו אושר רב.

כרמי וסרמן נפטר ביום א' באב תשע"ט (2.8.2019). בן שישים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר יונה. הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, נכדה ואח.

אוהביו ספדו לו, עם ציטוט השיר "גאווה" (אפילו סלעים נשברים...) של דליה רביקוביץ': "כרמי היקר שלנו, עכשיו, כשנפרדת מאיתנו, אנחנו מבינים מה היית בשביל כל כך הרבה אנשים. אנשים מכל תקופות חייך, החל משירותך הצבאי ועד לימיך האחרונים איתנו, שהקפדת לאסוף ולשמר לאורך השנים וליצור חברויות אמיתיות, גולשים עכשיו מהרשתות החברתיות אל החיים האמיתיים ומספרים מה היית בשבילם וכמה אהבו אותך. אתה היית הסלע שלהם. לפעמים הפיזי, לפעמים הווירטואלי. גם בתקופות לא פשוטות עבורך, היית שם בשבילם, מבלי לחשוף את סדקיך. כרמי, היית איש של אנשים ועם זאת היית צנוע. מי שידע להיכנס לליבך קיבל חבר של אמת לאורך כל חייו.

קשה לעמוד פה היום ולהסתכל על הסלע הזה, שגופך נמצא מתחתיו. הסלע הזה הוא מה שמקשר בינינו מעכשיו. הסלע של רמת הגולן, מחבל הארץ רדוף המלחמה ההיא שנקשרה לנשמתך וליוותה אותך כמעט כל חייך.

נזכור אותך, אהוב שלנו, כאיש טוב, כאיש שנחבא אל הכלים, בעל ידע וסקרן, כאדם שפיו וליבו אחד הם. אנחנו בטוחים שנשמתך, היכן שלא תהיה, תעשה רק טוב לסובבים אותה כפי שעשית אתה בחייך.

הסלע הזה, יתמלא בסדקים לאורך השנים. נזכור שהם גם חלק ממה שהיית".